"אבודים" – סדרה גדולה או "עבודה בעיניים" ?

בימים האחרונים נשמעה ביקורות סותרות על פרק הסיום של הסדרה "אבודים", פרק אשר חתם 120 שעות שידור במשך 6 השנים האחרונות. נשאלת השאלה, האם אותם אנשים אשר החליטו לבקר את הסדרה צודקים, או שמא אותם צופים לא קיבלו את מה שרצו ובשל כך הם מרירים והגיבו בצורה שהגיבו ?
התשובה היא, לדעתי, שילוב של השניים.
אין בכלל ספק שבעוד שבשנות ה 90 ניתן להצביע על סדרה קומית אשר הצביעה על שינוי כיוון מבחינת צורת הכתיבה והאירועים, אני מתכוון לסיינפלד כמובן, הרי שבעשור האחרון 3 סדרות השפיעו על הטלוויזיה: הראשונה היא CSI, השנייה היא 24 ואילו השלישית היא "אבודים". בעוד ש CSI ו 24 אכן הציגו צורות חדשות של כתיבה, צורות שכותבי סדרות אחרות ניסו לחקות ללא הצלחה, הרי ש"אבודים" לקחה כמה אלמנטים ושילבה אותם ליצירה אחת אפית גדולה.
רבים המשיכו וטענו, כי הם לא מבינים מה הפך את "אבודים" להצלחה כל כך גדולה. לאותם אנשים אני עונה: היא לא הייתה הצלחה כזאת גדולה. לא בכל הזמן.
אני יודע שרבים יזעקו ויגידו שהרבה מורידים את הסדרה ומדברים עליה המון, אבל מבחינת רייטינג, בשלוש העונות האחרונות הסדרה נמצאה בשקיעה מתמדת. העונה הראשונה שלה הייתה הצלחה גדולה מכל הבחינות: הרעיון היה מעניין, הכתיבה הייתה טובה מאד ולא קונבנציונלית והמתח נשמר לאורך עונה שלמה. אבל כבר לקראת סוף העונה השנייה נשמעו קולות של מעריצים שכותבי הסדרה עובדים על המעריצים בעיניים ואין להם בכלל מושג לאן הסדרה אמורה ללכת. לא פעם ולא פעמיים הזדרזו יוצרי הסדרה להזים את השמועות ולומר שכאשר הסדרה תסתיים הצופים יקבלו מענה על שאלותיהם.
המענה של יוצרי הסדרה לא שכנע רבים מצופי הסדרה וכבר בעונה השלישית הסדרה הידרדרה מעט בנתוני הרייטינג שלה אבל יתרה מכך, קהל צופי הסדרה נשמע ממורמר שלמרות שחלפו שלוש עונות הסדרה הותירה הרבה יותר שאלות מתשובות בכל עונה שחלפה. ראשי הרשת התכנסו לישיבה מיוחדת בכדי לענות על השאלה כיצד מונעים את הביקורות השליליות של הצופים. התשובה שלהם הייתה יותר מבנית מאשר אומנותית. הם החליטו שהסדרה תשודר במשך שלוש עונות נוספות ובתום שלוש העונות היא תרד מהמסכים. כמו כן, כדי ליצור מצב שהקהל יישאר מהופנט הם החליטו לקצר את מספר הפרקים של העונה ל 18 או 19 בכל עונה במקום 23 או 24 שהיו עד עתה והסדרה, כמו 24, תעלה בחצי השני של העונה ותשודר כמעט ללא הפסקה בין הפרקים. כך הם חשבו הקהל יישאר מרותק אל הסדרה.
צופי הסדרה לא אכלו את הלוקשים של הרשת ונתוני הרייטינג החלו לצנוח. אם בשלוש העונות הראשונות ממוצע הצופים עמד (במיליונים) על 15.69, 15.50 ו 15.05 הרי שהחל מהעונה הרביעית חלה צניחה ל 13.40 בעונה הרביעית ו 11.05 בעונה החמישית. העונה האחרונה, אם נוציא את נתוני פרק הסיום שהיו יוצאי דופן בשל העובדה שהיוו את סיומה הרי שהסדרה נעה סביב 8-7 מיליון בממוצע. ואגב, פרק הסיום הניב בסך הכל 13.5 מיליון צופים למרות שרבים ניבאו לו וטעו אפילו 20 מיליון. כך שגם ההצלחה הזו היא יחסית.
נשאלת השאלה: האם פרק הסיום הוא מאפיין לבעייתיות שגרמה לנפילה בצפייה ?
התשובה היא, שמצפייה בכל הסדרה מתקבלת תשובה ברורה : התסריט, שיוצרי הסדרה כה גאים בו יצר בעיות גדולות והם יכולים לבוא בטענות רק לעצמם ומהבחינה הזאת פרק הסיום הוא אכן המשך של כל הסדרה.
אני יודע, קשה לכתוב סדרת טלוויזיה אשר תרוץ במשך 120 פרקים עם סיפור אחד, אבל מצפייה בסדרה מתקבל הרושם שמה שהתסריטאים עשו היה לזרוק רעיונות בתחילת כל עונה ולשמור על כמה אופציות למענה על השאלות שהתעוררו במהלכה. קשה לי לראות אותם בונים, כמו למשל בסדרה בבילון 5, קו סיפור ברור שאמור היה להיסגר בצורה שהם רצו בפרק האחרון של הסדרה. והניסיון לסגור את הסדרה עם סגירת מעגל לפרק הפתיחה שלה כאשר ג'ק סוגר את עיניו הינה כמעט לעג לאותם צופים שביקרו אותה.
רוצים דוגמאות ? בבקשה.
העונות הראשונות התאפיינו בהתמקדות ב"אחרים" ובמלחמתם בשורדי התרסקות המטוס. הצורה שבה התסריטאים פתרו את הנושא – ה"אחרים" רצו את ג'ק בכדי שיציל את בן אשר סבל מבעיה רפואית. קצת עלוב.
דוגמא נוספת היא הנושא של הלידות על האי. כמעט עונה שלמה התעסקו בנושא הזה אבל בסופו של דבר לא סיפקו לכך תשובה. מה הגורם לבעיית הילודה ? ואני אומר, אם הנושא לא היה כה חשוב למה להעניק לו משקל כל כך גבוה.
גם הנושא של וולט היה דומה. כל כך הרבה זמן הקדישו לעובדה שהוא היה מיוחד ובסופו של דבר לא הסבירו מדוע.
וכמובן, השאלה החשובה מכולן, שאלה שליוותה את הסדרה במהלך כל 6 העונות, לא זכתה לתשובה: מה זה בכלל האי הזה ?
אפשר להמשיך ולתת דוגמאות. אבל השורה התחתונה היא שבבילון 5 הוכיחה שבמידה ויודעים כבר בתחילת הסדרה כיצד היא עומדת להסתיים ניתן לכתוב אותה בצורה כזאת שכאשר ישודר הפרק האחרון הוא יהווה כמעין פרק אחרון בספר. מה קיבלו צופי הסדרה "אבודים" ?
צופי הסדרה קיבלו בכל עונה יותר שאלות מתשובות עד אשר הגיעה העונה האחרונה אשר הייתה אמורה לענות על שאר השאלות הגדולות שנותרו. בשל כך ראינו פרקים אשר הוקדשו לריצ'ארד ולג'ייקוב, כדי להשלים פערים ולהסביר לנו את הסיפור שלהם. אבל במידה ואנחנו חוזרים לשאלות שעלו במוחנו כבר בעונה הראשונה הרי שאלו נותרו ללא מענה, למרות הניסיון לקשור אותם בפרק מיוחד ששודר לפני שידור הפרק האחרון.
לפי דעתי, ברצון של התסריטאים להיות יותר גדולים מפרויקטים אחרים מה שיצא להם הייתה – טלנובלה. הסדרה הפכה לטלנובלה לכל דבר. ואני כמעט בטוח שזו לא הייתה הכוונה שלהם כאשר החלו בתהליך. שימו לב שבמשך יותר משלוש עונות ניסו רבים מהצופים להתעסק בשאלה במי קייט תבחר: בג'ק או בסוייר ? משום מה השאלה הפכה כמעט לשאלה המרכזית של הסדרה בעונותיה האחרונות עד שבפרק האחרון הגיעה התשובה : קייט בחרה בג'ק וסוייר נשאר עם ג'ולייט, חבל שזה קרה כשהוא עמד למות...
במידה ומתייחסים אל הסדרה כטלנובלה אי אפשר לבוא אליה בטענות. בצורה הזו הסדרה נסגרה בצורה די מתקבלת על הדעת, למרות שהפרק האחרון שלה נמרח יותר מדי. אבל במידה ורוצים להתייחס אליה כסדרה שאמורה להיות פורצת גבולות וחדשנית הרי שפרט לעונה הראשונה קשה להצביע עליה באופן שכזה.
אז מדוע היא מצטיירת ככזאת ?
קודם כל, מבחינת קידום מכירות ושיווק הסדרה קודמה בצורה יוצאת מהכלל. כמות הקשקשת ברשת לגביה הייתה אדירה ואין ספק שמבחינת באז תקשורתי היא עמדה ביעדים שלה.
כמו כן, אין ספק שבדבר אחד הסדרה יכולה להתגאות: צוות השחקנים שלה היה בין המובחרים ביותר שניתן היה לראות בעשורים האחרונים. החל מהשחקנים הראשיים ועד שחקני המשנה, וצריך לזכור גם שרבים מהם לא היו מוכרים לפני הסדרה. אין ספק שהליהוק של הסדרה היה מושלם.
מבחינת התסריט הרי שניתן לומר שהתסריטאים עבדו כמו קוסמים – יצרו אשליות עבור הצופה בכדי להסתיר את מה שעמד מאחורי מה שהם עשו. האשליה חיפתה על העובדה שבבסיסה הסדרה לא אמרה שום דבר ולא היה לה קו ברור משום שלפי דעתי יוצריה לא ידעו בתחילתה לאן הם רוצים לקחת אותה מבחינה יצירתית. אין בה שום אמירה והניסיון של הרגע האחרון לנסות להעניק לה משמעות על ידי יצירת המציאות האלטרנטיבית בה כולם נפגשים לפני שהם עוברים לשלב הבא היא שימוש נוסף באשליה האופטית אשר אופיינית יותר לטלנובלות מאשר לסדרות שבנו לעצמן שם גדול. פלא שחלק מצופיה כלל לא הבינו את הסוף שלה ?