הפעם הראשונה שנחשפתי לסרטי מסע בזמן הייתה כשראיתי לראשונה את הסרט "בחזרה לעתיד". הסרט הזה השפיע עלי מאד ומאז כמעט כל סרט או שעוסקים במידה כלשהי במסע בזמן מושכים את תשומת ליבי ואני נוטה לצפות בהם בציפייה.למה אני משתף אתכם במידע הזה ?
ובכן, משום שלפני כתשעה חודשים נחשפתי לראשונה לסדרה "Being Erica" (ביום שלישי שודר הפרק הראשון של העונה השנייה) ומה אני אגיד לכם, אני מכור. הסדרה עוסקת באישה, אריקה (יהודיה, דרך אגב, אבל חוץ מכמה איזכורים יהודיים במהלך העונה אין לכך משמעות), כבת 32 אשר מצבה גרוע: היא בת 32, ללא עבודה, ללא חבר ואשר חברותיה פחות או יותר מסודרות בחייהן. כאשר נדמה לה שמצבה לא יכול להיות יותר גרוע היא פוגשת באדם שקורא לעצמו ד"ר טום. הלה משכנע אותה להתחייב לטיפול נפשי ומתחייב בפניה שבסיומו של הטיפול מצבה יהיה הרבה יותר טוב. אריקה משתכנעת, מבלי לדעת למה היא נכנסת וד"ר טום משכנע אותה לרשום את כל נקודות הזמן בעברה אותם הייתה משנה. ברגע שהיא טוענת שהיא מתחייבת לטיפול היא חוזרת בזמן לעברה וכך מתחיל המסע שלה, כאשר בכל פרק היא חוזרת לנקודה אחרת בעברה ומשנה את תגובותיה כפי שהיא חושבת היום שהייתה צריכה לנהוג. בכל פעם שהיא מסיימת היא חוזרת להווה.
חוץ מד"ר טום, האנשים שסובבים אותה הם חברתה הטובה ביותר ג'ודית ואיתן, חבר מתקופת הלימודים שנפרד מאשתו ועובר לגור לידה (נאה מאד לעין ואני חושב שבחורות יתלהבו ממנו), אחותה סמנתה והבוסית במקום החדש שלה, ג'וליאן. לכולם יש חלק בעברה וכשהיא חוזרת בזמן היא נתקלת בגרסאות צעירות של אותם דמויות.
אין בסדרה הזאת את כל הדברים הנלווים למסע בזמן שאנו רואים בסדרות ובסרטים, כל האלמנטים המדע בידיונים נעלמים ולמעשה נושא המסע בזמן אמור לשרת את הפונקציה של אפשרות תיקון הטעויות של אריקה. בכך דומה הסדרה לסדרת "חזרה בזמן" משנות התשעים – "זינוק לאתמול" בכיכובו של סקוט באקולה.
צריך לומר בפה מלא, למרות שהתאהבתי בה מהפרק הראשון הסדרה הזאת מיועדת בעיקר לנשים. התסריט פורט על נימי נשמתך והעלילה עוברת ממש בניחותא. אין כמעט קטעי אקשן בסדרה והיא יותר פסיכולוגית ועוסקת בתרפיה מאשר מדע בדיונית. בכך מזכירה הסדרה את האווירה שנוצרת כשצופים בסדרה "הלוחשת לרוחות" (Ghost Whisperer) בכיכובה של ג'ניפר לאב היואיט. אווירת הסיאסטה הזאת כל כך ממכרת שכשאתה מסיים לראות פרק בא לך לראות פרק נוסף.
נקודה נוספת שאני אוהב בסדרה היא כמובן השנים בהם אריקה חוזרת לעבר. היות והיא בת 32 היא חוזרת עד לשנות השמונים (באחד הפרקים חוגגים לה בת מצווה) ובכל פעם אני נזכר באווירה ובמיוחד בשירים שליוו את התקופה, שירים שמלווים כמעט כל פרק. נעים להיזכר.
ארין קארפלוק המגלמת את אריקה, דרך אגב, היא עוד לא בת 31, עושה עבודה נהדרת ותחושת ההזדהות איתה בכל פעם שהיא צריכה לשנות את השגיאות בעברה היא הזדהות אמיתית. ולא מזיק שהיא נאה מאד לעיניים, אם כי לא ניתן לקרוא לה מדהימה ביופייה. בכך הסדרה מקבלת גוון של אותנטיות, משום שהיה קשה לקבל מישהי כל כך יפה בעלת תסבוכים כה גדולים כמו שיש לאריקה.
גם מייקל ריליי בתור ד"ר טום עושה עבודה נהדרת וניתן להרגיש את הכימיה בין השניים. אבל זה לא מה שאתם חושבים, לא בצורה מינית, כשתגיעו לפרק הפתיחה של העונה השנייה תבינו קצת יותר.
מבחינת התסריט אין כמעט נפילות מפרק לפרק והאיכות נשמרת לכל אורך העונה הראשונה ותחילת העונה השנייה. וזה נדיר מאד לגבי סדרה מהסוג הזה. משום שבדרך כלל יש פרקים טובים מאד, פרקים שנקראים פרקי ציר, ופרקים פחות חשובים. לא בסדרה הזאת, בסדרה הזאת בכל פרק אתה נחשף לחלק אחר מאישיותה של אריקה ומגלה איך היא הגיעה לאן שהגיעה.
אל תסיקו מהדברים החיוביים שאני מרעיף על הסדרה על ימין ועל שמאל שהיא סדרה מושלמת. זה ממש לא המצב. יש לסדרה חסרונות. לעיתים הדיאלוגים מעט טרחניים, ולעיתים נדמה שאריקה פשוט "חופרת" כשפשוט צריך לפעול, אבל בסך הכל האלמנטים החיוביים גוברים על השליליים ובגדול.
לסיכום: סדרה טובה מאד, תסריט טוב מאד ומרגש, העלילה זורמת בצורה חלקה, משחק איכותי של שחקנים נאים מאד לעין ואזכורים של תקופות שונות במהלך עשרים השנים האחרונות. אספו את כל אלו והתעלמו ממעט "חפירות" נשית ותקבלו מתכון להתמכרות.
ממליץ בחום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה